הברכה ככלי להתעוררות: אימון התודעה בדרך הביתה נהוג לחשוב שברכות הן מנהג דתי גרידא או חובה שנובעת מפחד וריצוי, אך מתחת לפני השטח מסתתר כאן מנגנון רוחני מבריק לאימון השכל. החיים בעולם הזה מאופיינים בשכחה. אנחנו נוטים להירדם לתוך שגרת היום-יום וליפול בקלות למלתעות של אגו חמקמק ושתלטן, שפועל מהלא-מודע ומנהל אותנו. הברכה – העצירה הזו להגיד תודה על אוכל או על כל פעולה שגרתית מהבוקר עד הערב – משמשת כמעין צלצול השכמה. כמו פתקי תזכורת שמפוזרים בבית, היא נועדה להזכיר לנו מאיפה באנו ומי אנחנו באמת. כשאנחנו עוצרים לברך, אנחנו בוחרים אקטיבית להכניס את עצמנו למודעות. אנחנו למעשה מאלפים מחדש את השכל שלנו, שרגיל כבר עידנים לפעול בשירות האגו, ומלמדים אותו להקשיב לקולה של השכינה – לראות את הטוב, להודות עליו ולזכור שאנחנו באחדות. התהליך הזה הוא אימון שריר לכל דבר. כל עצירה כזו מחלישה את אחוזי השליטה של האגו בתודעה שלנו. ככל שנתרגל זאת יותר, כך נקרב את נקודת ההיפוך שבה האגו מתמוסס, ונישאר מחוברים וערים למהות האמיתית שלנו.
איל באש