זה לא קורה לי. זה קורה בתוכי.
לא מזמן הבנתי משהו ששינה לי את ההסתכלות על החיים.
הרבה זמן הייתי אומר לעצמי: “זה לא קורה לי, זה קורה בתוכי.” בהתחלה זה היה כדי לא לקחת דברים אישית.
אבל פתאום נפל לי אסימון אחר.
לא רק שהאירועים קורים בתוכי, גם הגוף שאני קורא לו “אני” קורה בתוכי.
המחשבות. הרגשות. הפחדים. הסיפור שלי. הכול מופיע… ונעלם.
ואם הכול משתנה כל הזמן , איך אני יכול להיות משהו שמשתנה?
ואז נהיה שקט כזה.
לא שקט שעשיתי. לא שקט שהשגתי. פשוט שקט שהיה שם תמיד.
ומתוך המקום הזה, קורה משהו יפה: לא צריך להתאמץ להיות חומל. לא צריך להכריח את עצמך לקבל את הרגע.
כשלא נאבקים , הדברים פשוט מתקבלים. כשלא נאחזים , האהבה יוצאת מעצמה.
זה לא אומר שהחיים מפסיקים להיות מאתגרים. יש פחד, יש כאב, יש התמודדויות.
אבל משהו בפנים כבר לא נלחץ מהם כמו פעם. כי הם קורים , אבל הם לא מי שאני באמת.
ואז החיים נהיים מעניינים יותר. אפילו מפתיעים. כי הכול קורה… ואתה פשוט נוכח.
לא מנותק. לא אדיש. פשוט חופשי יותר.
איל ❤️