במשך שנים אנחנו חיים בתוך גיהנום שיצרנו לעצמנו בשכל. האגו מנהל אותנו באוטומט, משכנע אותנו שאנחנו רק גוף פיזי נפרד ופגיע, כזה שחייב להרוס, להזיק, להילחם ולרדוף אחרי אשליות זמניות רק כדי לשרוד. אנחנו בטוחים שאנחנו אשמים, שאנחנו לבד, ומחפשים נחמות קטנות בעולם שכולו הבל הבלים. אבל ברגע שאתה מסכים להביט באגו ובכיעור שלו בלי לייפות ובלי להדחיק – קורה הנס. אתה קולט שמי שצופה בכל הטירוף הזה, זה לא האגו. אתה לא הגוף, ואתה לא הסרט שרץ לך בראש. אנחנו לא צריכים לתקן את העולם, וגם לא לבקש משהו שחסר לנו. התפילה האמיתית היא פשוט לדרוש בחזרה את מה שכבר שלנו בזכות: האור, השלווה, והידיעה שאנחנו אף פעם לא נפרדנו מאלוהים. ברגע הזה ממש יש לנו בחירה – להמשיך להגיב מתוך הפחד של האגו, או לעצור, להיזכר מי אנחנו באמת, ולחזור הביתה, אל המודעות השקטה שבתוכנו.