תמיד מדברים ברוחניות על כך שהאמת היא עדינה (Subtle). לקח לי זמן להבין מה זה באמת אומר: האגו תמיד רועש, תובעני וכבד. הוא רוצה דרמות, מלחמות, הצהרות ענקיות של "ממחר הכל משתנה!", טקסים חיצוניים של שבירת כלים – ואז נפילה חזרה לאותה הנקודה. לעומת זאת, השקט, הנשמה, השכינה – הם עדינים ושקטים לגמרי. כדי לפגוש אותם לא צריך להילחם באף הרגל בכוח, אלא פשוט לעצור, לנשום עמוק ולהביט פנימה בכנות. בסופו של דבר, אתה מבין שאתה זה לא הגוף, לא הסיפורים שהמוח מספר, ולא הדפוסים האוטומטיים. השאלה היחידה היא מי מנהל את הפעולות שלנו ברגע זה: האם אנחנו פועלים מתוך הבריחות והפחדים של האגו, או מתוך הקשבה לשקט הפנימי? שינוי אמיתי לא דורש הצהרות בומבסטיות או מלחמות סוערות. הוא קורה ברגע אחד פשוט של בשלות פנימית – כשאתה מבין שאתה כבר לא צריך לברוח כדי להיות שלם. פשוט לחזור הביתה, אל הנוכחות הנקייה שכבר קיימת בתוכנו.
איל באש ❤️